לעיתים קרובות, עם הבעת רצונו של אחד מהצדדים בגירושין, שבים וצפים חילוקי דעות וריבים מהעבר, המונעים מבני הזוג הנפרדים לעבור את הליך הגירושין בהסכמה ובאופן הטוב וההוגן ביותר. כאשר זוג מתגרש, למעשה, כל אחת מהנקודות שעדיין "מחברות" בין בני הזוג בהווה (כדוגמת הרכוש המשותף שאותו יש לחלק בין הצדדים) ואף כאלה העשויות לקשר ביניהם בעתיד (כדוגמת דמי מזונות או זמני השהות של הילדים משותפים) עלולה להוות סלע מחלוקת משמעותי, אשר יקשה מאד על יציאתו לדרך חדשה של כל אחד מהצדדים הנוגעים בסיפור.
גירושין בהסכמה מול גירושין שאינם כאלו
עד לפני זמן לא רב, אכן, הברירה הטבעית שעמדה בפני מרבית הזוגות המתגרשים הייתה הבחירה הרשמית בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. אולם, החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014 שנכנס לתוקפו ב-2016, הכניס לתמונה אלמנט נוסף, הליך מקדים לפניה לערכאות. מטרתו המוצהרת של הסדר זה היא לסייע לזוגות לפתור את הסכסוך המשפחתי שלהם בדרכים חלופיות ומחוץ לכותלי בית הדין / בית המשפט. בדרך זו, מבקשת המדינה להקל על המערכת המשפטית שנאלצה, מידי שנה, להתמודד עם אלפי תיקי גירושין. מצד שני, באופן זה, מאפשרת המדינה לזוגות המבקשים לפרק את נישואיהם לעשות זאת בדרך של משא ומתן ידידותי המתנהל בין הצדדים בניהולו של מגשר מוסמך ומחוץ לכותלי בית המשפט, ולא באולם בית המשפט בתיווכם של עורכי דין – שלעיתים, העדיפו למשוך את הסכסוך ככל שניתן וסיבותיהם-עימם.
מה, בעצם, אומר החוק להסדר התדיינויות?
החוק קובע כי על בני זוג המתכוננים להגיש תביעה במסגרת סכסוך משפחתי, להגיש, לפני כן, בקשה ליישוב הסכסוך באחת מיחידות הסיוע שסמוכות לבית הדין הרבני או לבית המשפט למשפחה.
במהלך פרק הזמן של ניהול הבקשה במסגרת יחידת הסיוע (כ-45-60 יום) חל על התיק עיכוב הליכים, שאינו מאפשר לצדדים להגיש תביעה בנוגע לסכסוך לערכאות הרלוונטיות (כאמור, בית הדין הרבני או בית המשפט). יחד עם זאת, גם במהלך תקופה זו, כל אחד משני הצדדים רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעדים זמניים או דחופים, כדוגמת מתן צו עיכוב יציאה מהארץ, הקפאת מצבי כספים בבנק וכן הלאה.
ההליך ביחידת הסיוע כולל ארבע פגישות מהו"ת (מידע הכרות ותיאום) בהנחייתו של איש מקצוע שהוכשר לכך. במהלכן של פגישות אלו, מקבלים הצדדים מידע ונתונים הקשורים בהיבטים הכלכליים, המשפטיים והאדמיניסטרטיביים של הגירושין ואינפורמציה הנוגעת לאפשרויות השונות העומדות בפניהם. למרות שכמעט ולא מושם כל דגש על ההשפעות הפסיכולוגיים או הרגשיים שעתידים בני הזוג וילדיהם לעבור, ככלל, ניתן לומר כי מבין כל האופציות להמשך העומדות בפני הזוג המתגרש, ההליך מנתב אותם להסדרת הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, גם אם, בסופו של דבר, הם יחליטו להמשיך בהליכי הגירושין.
במקרים בהם בני הזוג אינם מצליחים להגיע להסכמה ואינם מצליחים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, הם רשאים להגיש תביעה לגירושין תוך 15 ימים וזכות הקדימה בעניין זה ניתנת לצד אשר הגיש ראשון את בקשתו לישוב הסכסוך.
זוגות מתגרשים המעוניינים להמשיך בהליך הגישור, ימשיכו בו בניהולו של מגשר מוסמך מחוץ ליח' הסיוע, עד ליישובן של המחלוקות הקיימות ביניהם ולגיבוש הסכם גירושין בהסכמה.
קל, אפוא, להבין את יתרונו המובהק של מגשר אחד משותף הפועל למען יצירת הסכמה בין הצדדים על פני ההליכים המשפטיים, אשר בהם, כל אחד מהצדדים משקיע זמן וכסף על מנת "להביס" את הצד השני באולם בית המשפט. יתרון זה בולט במיוחד, בהתחשב בכך שגם לאחר סיום הליך הגירושין וקבלת הגט (בין אם בדרך זו או בדרך אחרת), עדיין ייאלצו הצדדים להמשיך לשתף פעולה ביניהם על מנת להמשיך לתפקד כהורים לילדיהם המשותפים.
