כולנו יודעים שיום הזיכרון הזה לא דומה לשום יום זיכרון שחווינו בעבר, הן כעובדי החברה והן כאזרחי מדינת ישראל.
מאז השביעי באוקטובר הראש והלב של כולנו נמצאים במלחמה, בקשיים ובאתגרים שהתקופה הזו הפילה עלינו בניגוד לרצוננו. משפחות רבות נוספו למעגל השכול, משפחות רבות מתמודדות ברגעים אלו עם פציעות ופגיעות ששינו את חייהן וכולו מתפללים בכל יום לבריאות החיילים שלנו ולחזרתם המהירה של החטופות והחטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס.
מאז אותו תאריך ארור אנחנו אומה פצועה, קרועה ותלושה מביתה. לא פשוט לציין את היום המורכב הזה כשאנחנו יודעים שמשפחות רבות עדיין מפונות מבתיהם, ובין אותם משפחות נמצאות כמה משפחות של העובדים שלנו המתגוררים בכל חלקי הארץ.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש איזשהו קשר לאירועים המזעזעים שעברו עלינו, ולכל אחד ואחת מאיתנו יום הזיכרון הזה יהיה כזה שלא נשכח. אנחנו משתתפים בצער המשפחות שטובי בניהם ובנותיהם נקטפו במלחמה, בצער המשפחות שאהוביהם נרצחו בידי בני עוולה ובצער המשפחות שעדיין לא יודעים מה עלה בגורלם של האהובים להם.
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת גם בשביל לומר תודה גדולה למשרתי ומשרתות המילואים שלנו. בחברה שלנו נמצאים לא מעט עובדים ועובדות שעזבו את כל מה שהם עושים על מנת לתרום למדינה ולתרום לביטחון של כולנו. גם ברגע הזה ממש יש עובדים שלא נוכחים בטקס כי הם עדיין נמצאים בשירות מילואים פעיל, ולהם אנחנו מוסרים את התודה הכי גדולה שיש. ההקרבה שלהם והמוכנות שלהם להגן על המדינה בחירוף נפש אינה מובנת מאליה. תודה גדולה נדרשת גם לבני משפחותיהם שמחזיקים את הבית בעוצמה עד לשובם.
כפי שאתם בוודאי יודעים, השכול, הכאב והעצב לא חלף על פני המשפחה שלנו. גם בקרב עובדי החברה ישנם פצועים ואנשים שאיבדו את היקרים להם מכל. אנחנו עושים את כל שאנחנו יכולים על מנת ללוות אותם, לתמוך בהם ולהעניק להם שקט ככל שניתן.
אין ספק שהיום הזה הוא יום עצוב, אבל היום המעבר אל יום העצמאות יהיה עוצמתי מבכל שנה בעבר.
למרות שעברנו את חג החירות ללא חירות מלאה ולמרות כל הקושי וחוסר הוודאות שמלווים את כולנו מאז חודש אוקטובר – עלינו לזכור שאנחנו עם חזק בצורה בלתי רגילה, ויום העצמאות שנמצא בפתח הוא תזכורת טובה לכך. אנחנו מאחלים לכולנו ימים טובים ושקטים יותר, כאלו שנוכל להתרכז בהם בכל הטוב שיש במדינה שלנו ולהיות ראויים לקורבן שהועלה עבורנו.
אין לנו ארץ אחרת!